רש"י על גיטין ל״ז

1 בולי ובוטי - עשירים ועניים עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם:

2 בולאות - עשירים:

3 העבט - ומי הן הלווים עניים:

4 ללעוזא - שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעוזא ואותו ששאל רבא הימנו זאת היה מדבר בלשון פרוזבול ופי' לו שבלשונו פרוז פורסא תקנה:

5 אין צריכין פרוסבול - שאין שביעית משמטת חוב של אביהן המת:

6 ר"ג ובית דינו - כלומר נשיאי ישראל שבכל דור ודור:

7 אביהן של יתומין הן - וממונים עליהן ועל ממונם והיו שטרותיהן כמסורים לב"ד הא דנקט רבן גמליאל שהיה בית דינו קיים ונוהג כשנשנית משנה זו והא דרמי בר חמא ברייתא היא:

8 אלא על הקרקע - אם יש קרקע ללוה דלא תקנו אלא בזמן שהחוב כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן הקרקע דהוי מלתא דשכיחא כדאמרינן בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא ואע"פ שאינו שוה כל החוב כדקתני לקמיה קרקע כל שהוא האמרן אפילו מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי כתובות דף צא::

9 ואם אין לו - קרקע ללוה:

10 מזכהו - המלוה קרקע כל שהוא בתוך שדהו:

11 לתנור - להניח בו תנור או כיריים המטלטלין:

12 הא תני הלל - אמורא הוה:

13 אלא על עציץ נקוב - שהוא מחובר וכל שכן על קרקע עצמו אם שלו היא:

14 האיכא מקומו - דהא מקומו או שלו הוא או השאילוהו לו הואיל ועציץ שלו הוא:

15 דמנח אסיכי - על גבי יתדות ואין הקרקע שלו הלכך נקוב הוי כמחובר ושאינו נקוב אין כאן קרקע:

16 גידמא - גזע דקל קצוץ והגזע מחובר בארץ:

17 מסרי מילייהו - בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמר לחברים הרי אתם בית דין וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה:

18 ולחייב לו יש לו - לאדם אחר שחייב ללוה זה מנה:

19 מדרבי נתן - הוי קרקע לוי החייב לשמעון משועבד לפרוזבול של ראובן המלוה את שמעון:

20 שיש בו אחריות נכסים - ששיעבד לו קרקעותיו:

21 אינו משמט - דכגבוי דמי וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן וגבויות ממש ואין כאן חוב:

22 סיים לו - הלוה למלוה:

23 שדה אחת בהלואתו - יחדה לו לגבות הימנה:

24 סיים - הראה בסימניה ובמצריה דכגבוי ממש דמי:

25 אפילו כתב כל נכסיי אחראין - דלא דמי לגבוי כל כך כסיים אפ"ה אינו משמט:

26 קריביה דרבי אסי - הוא היה המלוה:

27 מדמין - נראה בעינינו וכמדומין אנו כן ולא שמענו מרבותינו:

28 נעשה מעשה - להוציא ממונו בידים:

29 דבית שמאי - במסכת סוטה דף כה. מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובתן ולא שותות כו':

30 העומד לגבות - מאחר ששטר כשר הוא והקרקע משועבד בו:

31 דתפסי להו בי דינא - והפקרן הפקר וגבי מלוה לא קרינן ביה לא יגוש:

32 דתפיס ליה - ואינו נוגשו ותובעו כלום:

33 שאני משכון - דמטלטלי:

34 דקני ליה - למלוה ואם אבד חייב באחריותו הלכך כגבוי נמי דמי לענין שביעית:

35 המחזיר חוב לחבירו בשביעית - בזמן שהשביעית נוהגת ועברה עליו שביעית ואח"כ החזירו ולא שהחזירו בשביעית עצמה דא"כ לא הוה צריך למימר משמט אני דקי"ל אין שביעית משמטת אלא בסופה:

36 צריך - המלוה שיאמר לו משמט אני:

37 ואם אמר לו אע"פ כן - אני רוצה להחזירו לך:

38 שנאמר וזה דבר השמטה - צריך לומר דיבור של שמיטה:

39 ותלי ליה - אם היה רוצה לחזור בו יתלנו על עץ אם גברה ידו עד דאמר ליה אע"פ כן:

40 עד דאמר הכי - במתנה אני נותן לך ואין כאן משום לא יגוש דלא בבי דינא קתבע ליה ולאו משום חוב:

41 הוה מסיק ביה רבה זוזי - היה נושה בו מעות רבה היה המלוה:

42 אזל לגביה - אביי אתא לגבי אבא בר מרתא:

43 אמר - רבה לא הוה ביה דעתא בהאי מדרבנן מעיקרא דהוה ליה למימר אע"פ כן:

44 כיון דתקון רבנן פרוזבול - ומצי למיגבי בהיתרא:

45 לא שביק היתירא - דמלוה בלא פרוזבול למימר הוה לי ואבד ואכיל איסורא:

46 הרי אלו לא יפרעו - בכתובות בפרק הכותב אלמא לא מהימן לומר היה לי ואבד דעל כרחיך בדטעין היה לי ואבד עסקינן דאי לאו הכי צריכא למימר דשביעית משמטת:

47 אינו צריך - דנאמן לומר אבד:

48 מתני' עבד - כנעני:

49 שנשבה ופדאוהו - ישראלים אחרים:

50 ישתעבד - בגמ' מפרש:

51 גמ' אי לפני יאוש - של בעלים הראשונים פדאוהו מן העובד כוכבים:

52 לשום עבד אמאי ישתעבד - וקס"ד לרבו ראשון ואמאי הרי נתייאש:

53 ולשום עבד - על מנת להחזירו לרבו ראשון או אפי' על מנת להשתעבד בו:

54 ישתעבד לרבו ראשון - דשני לא קנה דמידע ידע דלא פקע שם מריה מיניה לפני יאוש והרי הוא כגוזלו ממנו:

55 כך מצוה לפדות את העבדים - וליכא למיחש למימנעי ולא פרקי:

56 לרבו שני - ולקמן פריך ממאן קנייה:

57 בין כך ובין כך ישתעבד - לרבו ראשון כדחזקיה:

58 בשלמא לאביי - דמוקי בלפני יאוש וטעמא דת"ק משום מימנעי ולא פרקי:

59 היינו דקאמר כשם - דאיהו לא חייש למימנעי ולא פרקי משום דמצוה לפדותו:

60 אלא לרבא - דמוקי בלאחר יאוש וטעמא דת"ק משום אפקעתא דיאוש הוא מאי כשם דקאמר הא טעמא דרשב"ג משום דחזקיה שלא יפיל עצמו לגייסות הוא:

61 למעשה ידיו - וישראל קני ליה מידו למעשה ידיו בכספא ולגופיה בטבילה לשם עבדות כדאמרינן ביבמות בהחולץ יבמות דף מז: ואפילו מל וטבל גבי רבו ראשון קנייה שבאי ביאוש למעשה ידיו דהא אפי' ישראל נמי מיקני ליה לעובד כוכבים למעשה ידיו ונהי דישראל נפיק מיניה ביובל אבל עבד משתעבד לעולם:

62 מהם תקנו - רבוי' הוא דהא כתיב לעיל מיניה מהם תקנו עבד ואמה וכתיב בתרי' וגם מבני התושבים הגרים עמכם ולישתוק: